אחד האתגרים המשמעותיים ביותר עבור ילדים (ואם נודה על האמת, גם עבור מבוגרים) הוא השתלבות חברתית. החל מגיל מאוד צעיר ילדים שמים לב לילדים אחרים, מביעים עניין באחר, מחקים אחד את משחקו של השני, ובהדרגה משתכללים ומתחילים לשחק בצורה משותפת.

 

מהי השתלבות חברתית? השתלבות חברתית היא מצב שבו לילד יש קשרים חברתיים חיוביים, הדדיים ומתמשכים עם ילדים מקבוצת השווים שלו.

 

חיוביים- החברות מעוררת רגשות של שמחה, הנאה ואושר. בניגוד למצב של קשרים חברתיים שלילים ברובן הכוללים הצקות, ריבים ו/או התעלמויות, שיוצרים המון מתח, כעס, עלבון וכו'.

הדדיים- שני הצדדים מעוניינים בחברות והרגשות החיוביים נמצאים אצל כל המשתתפים. במידה ולדוגמא ילד "רודף" אחרי קבוצה של חברים, אין הדדיות.  

מתמשכים- זה קטגוריה יחסית. כמובן שככל שילדים יותר קטנים יש שינויים מהירים בחברויות, אבל בעקרון אנחנו רוצים לראות שישנה יכולת לשמר חברויות לאורך זמן, בניגוד למצב שבו מושקעת אנרגיה רבה ביצירה של קשר ותוך ימים בודדים עד שבועות ספורים ישנו פיצוץ ביחסים (ואז יצירה של קשר חדש לגמרי שגם איתו הדפוס חוזר). גם במידה ויש ריבים, ילדים עם מיומנויות חברתיות תקינות מצליחים להתגבר על ריב, ולחזור לדפוס יחסים חיובי.

קבוצת השווים- ילד צריך להצליח ליצור את הקשר החיובי, ההדדי והמתמשך עם בני גילו. ילדים שמצליחים ליצור קשרים כאלו רק עם מבוגרים או רק עם ילדים קטנים מהם באופן משמעותי, מאותתים לנו על קושי אפשרי במיומנויות חברתיות.

 

מהם הסיבות לקשיים בהשתלבות החברתית?

אנחנו נוטים לשייך קשיים בהשתלבות חברתית למקור אחד- קושי במיומנויות חברתיות. אף על פי שזהו אחד הסיבות הנפוצות, זו אינה הסיבה היחידה וישנם סיבות נוספות שכדאי להכיר, משום שהטיפול צריך להיות אחר במקרים אלו:

1. בעיות אורגניות- לקויות למידה, קושי בויסות חושי וקשיי קשב וריכוז הם מצבים אורגנים (מולדים) שהוכחו מחקרית כמקשים על למידה בכלל ולמידה חברתית בפרט (במאמר נפרד כתבתי על לקויות למידה, ורצוי לקרוא אותו גם בהקשר הנוכחי).

2. אוטיזם- גם אוטיזם זו בעיה אורגנית, אך ראויה לסעיף משל עצמה. ילדים על הרצף האוטיסטי מתקשים בהבנה ופירוש של סיטואציות חברתיות וצריכים תיווך ולמידה משמעותית על מנת להצליח להשתלב חברתית.

3. קושי בויסות רגשי- על מנת להצליח להשתלב במשחק חברתי צריך שתהיה יכולת לשאת תסכול שמצבים חברתיים מזמנים: הפסד, אכזבה, פשרה, חלוקה. ילדים בעלי קשיים בויסות רגשי, שלא מצליחים לשאת תסכול, לא מצליחים להסתדר במצבים חברתיים יומיומיים. ייתכן כי הילד יתפרץ בזעם בסיום משחק כדורגל שקבוצתו הפסידה, וירחיק ממנו ילדים. אולי ימשוך בשיער של ילדה שאמרה לו שעכשיו תורה בנדנדה. ייתכן שפשוט יפרוץ בבכי לאורך זמן ממושך ולא יצליח להתגבר וכך "יפספס" הזדמנויות לעוד אינטראקציות. ילדים עם קשיים בויסות הרגשי צריכים קודם כל טיפול פרטני (ו/או הדרכת הורים) ולא להתמקד בלמידה של מיומנויות חברתיות, שהם מיומנויות מתקדמות יותר שכל עוד אין את הבסיס, נמשיך לראות קושי.

4. קשיים במיומנויות חברתיות- מיומנויות חברתיות הן מיומנויות משלב מתקדם. ככל שהילד גדל כך המיומנויות החברתיות הנדרשות ממנו עולות מדרגה. בגיל צעיר מאוד מדובר על היכולת לחלוק ובהמשך היכולת לשאת ולתת, להגיע לפשרה, לעמוד על שלי, להפעיל גמישות בעמדה החברתית שלי (פעם להוביל ופעם להיות מובל למשל), לראות את האחר (זוהי מטלה לא פשוטה בכלל, שמבחינה קוגנטיבית רק אחרי גיל 7 בכלל הילד מסוגל "לצאת" מזוית הראיה שלו, ולהבין שיש עוד זויות) ועוד. ככל שהמיומנויות החברתיות טובות יותר, הילד יותר חברותי ויותר נעים להיות בחברתו.  

 

כיצד מטפלים בקשיים במיומנויות החברתיות? קודם כל כדאי להיות בטוחים שהקשיים החברתיים נובעים מקושי במיומנויות החברתיות (ולא מקשיים אחרים שהוצגו). במידה וזוהי הבעיה, ניתן לטפל באופן פרטני או קבוצתי עם פסיכולוג שמכיר את הקושי ודרכי הטיפול.

האם להעביר גן/כיתה? הרבה הורים (וחלק מהילדים) כאשר מרגישים שיש קושי חברתי רוצים לעבור כיתה מתוך תקווה ש"משנה מקום משנה מזל". לרוב, ילדים עם קשיים במיומנויות החברתיות משחזרים את דפוסי היחסים הבעייתים גם במקום החדש (וגם שוב אם עוברים שוב). לכן חשוב מאוד לעזור לילד לרכוש את הכישורים החברתיים החסרים לו ורק בשלב הבא, במידה ובאמת ההשתלבות בקבוצה הנוכחית לא אפשרי (הוא כבר "מסומן" למשל), לעבור ולפתוח "דף חלק".  

​